טרלינג היא שיטת דיג הכוללת גרירת פיתיון או פיתיון דרך המים כדי לפתות דגים לנשוך; היא לובשת בעיקר צורות של טרול מוטות מים מתוקים וטרולינג בסירות מים מלוחים.
טרלינג מים מתוקים מכוון למינים כמו קרפיון צולב ומדגיש טכניקות הכרוכות ב"תנועה איטית, וריאציה והפסקות". לעתים קרובות הוא משתמש בפיתיון חי לצד ציוד כגון מוטות ארוכים עם קווים קצרים ומצופים "כוכבים" (חרוזים). טרלינג במים מלוחים מתמקד בדגים גדולים ונודדים- כמו דגי מפרש וטונה; זה כרוך בגרירת פתיונות מלאכותיים מאחורי סירת מנוע מהירה ומהווה אירוע מרכזי בתחרויות דיג בינלאומיות במים מלוחים.
דייגים נתקלים לפעמים במצבים שבהם דגים מסרבים לפיתיון, ולא מניפולציה אקטיבית או פסיבית פועלת; במקרים כאלה, טרולינג יכול להניב תוצאות יעילות באופן מפתיע.
השיטה פשוטה: מטילים את הקו כך שהפיתיון נוחת כ-10 סנטימטרים לפני האזור הפתיון ("השחייה"). ברגע שהפיתיון פוגע בתחתית, משוך לאט את המוט לאחור כדי לגרור את הפיתיון לאורך התחתית ודרך האזור הפתיון. דגים פוגעים לעתים קרובות בדיוק כשהפיתיון נגרר אל מחוץ לאזור הפיתיון. בעת טרלינג, שלוש נקודות הן קריטיות: ראשית, הזיזו את השקע (משקל העופרת) יותר במעלה הקו כדי להרחיק אותו מטווח הראייה של הדג; שנית, אל תגרור את המצוף לגמרי מתחת למים, אחרת תאבד את הראות של אותות נשיכה; ושלישית, ודא שהפיתיון לא יתרומם מהקרקעית-אם הוא עולה, הדג יפסיק לנשוך.
טרלינג במים מלוחים מתייחס באופן ספציפי לשיטה של תפיסת דגים טורפים גדולים על ידי גרירת פתיונות מלאכותיים או פיתיון חי לאורך פני השטח או בעמודת המים העליונה-עד-מאחורי סירת מנוע נעה. מיני היעד העיקריים כוללים דגי שטח נודדים כמו מפרש, טונה, מאהי-מהי (דוראדו) וסלמון. תחרויות טרולים מייצגות את פסגת תחרויות הדיג; הם מתרחשים בדרך כלל במים עמוקים, כאשר מתחרים משתמשים בפתיונות מלאכותיים כשהם על סיפונה של סירות מהירות.